החלטה בתיק רע"ב 3210/11

           לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (השופט א' טל) אשר דחה את עתירת המבקש והותיר על כנה את החלטת ועדת החופשות לאסירי עולם לשלול את חופשותיו הסדירות של המבקש מבית הסוהר.

העובדות וההליכים

1.        המבקש הינו אסיר עולם אשר מרצה עונש מאסר קצוב בן 38 שנים, 10 חודשים ו-18 יום בגין עבירות רצח, הריגה, חבלה חמורה ותקיפה. ביום 12.9.1985 נדון המבקש למאסר ראשון בן 14 שנים בגין הרשעתו בהריגה ובקשירת קשר לביצוע פשע. ערעורו של המבקש על הרשעתו וחומרת העונש שנגזר עליו נדחה (ע"פ 798/85 כחלון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.12.1985)).

2.        בעודו מרצה מאסרו, נדון המבקש ביום 15.5.1990 למאסר עולם בגין רצח שביצע בעיר יפו עובר לתקופת מאסרו הראשונה. בית משפט זה דחה את ערעורו של המבקש על הרשעתו ונקבע שהוא ירצה את מאסרו באופן מצטבר למאסרו הראשון (ע"פ 2595/90 כחלון נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(3) 540 (1993)). בדיון נוסף בעניינו של המערער הוחלט שלא לשנות את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי ושאושרה בהליך בערעור (דנ"פ 4366/93 כחלון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4) 573 (1994)).  

3.        במהלך מאסרו, החל מחודש אוגוסט 1995 ועד חודש ספטמבר 2006 יצא המבקש לחופשות סדירות מהכלא. בסוף שנת 2006 הוחלט להפסיק את יציאתו של המבקש לחופשות, וזאת בשל בעיות משמעת והתנהגות שלילית בין כתלי הכלא. לטענת המבקש, חופשותיו הופסקו על רקע סכסוך שהיה בינו ובין מפקד האגף דאז באגף שבו שהה. לטענתו, הסכסוך עם מפקד האגף החל בשל עתירה שהגיש המבקש (להלן: העתירה הראשונה). במסגרת אותה העתירה ביקש שיאפשרו לו, כפי שלטענתו הותר לו בעבר, בעת יציאה לחופשה במהלך החג לחתום בתחנת המשטרה בכניסה וביציאה בלבד ולא לחתום פעמיים במהלך היום וזאת בשל העלות הכספית הגבוהה הכרוכה בנסיעה במונית מיוחדת ביום החג (עע"א (מחוזי ת"א-יפו) 2658/06 קהלון נ' שירות בתי-הסוהר (לא פורסם, 27.12.2006)). בעת הדיון בעתירה, השאלה הפכה תיאורטית וזאת משום שכבר הופסקו חופשותיו של המבקש בשל התנהגותו השלילית, אך בית המשפט הורה לבחון האם באמת שונו תנאיו של המבקש כך שיצריכו חתימה פעמיים ביום במהלך החג ומה הסיבה לשינוי זה. המשך הדיון בעתירה זו נקבע ליום 28.2.2007.

4.        בין לבין הגיש המבקש עתירה נוספת שעסקה ברצונו להשתלב במדרשת בית הסוהר. בית המשפט איחד את הדיון בשתי העתירות וביום 28.2.2007 דן במאוחד בשאלת היציאה לחופשות ובשאלת ההשתלבות של המבקש בלימודי המדרשה. בדיון בבית המשפט התברר כי למבקש הותר כבר במשך שבועיים לצאת ללמוד במדרשה, אך בפועל בחר המבקש שלא להגיע ללימודים. המבקש טען שהוא לא  ידע על כך שקיבל היתר להתחיל ללמוד במדרשה וזאת הסיבה שהוא לא הופיע ללימודים. בית המשפט קבע שיאפשר למבקש ליהנות מהספק כי לא ידע אודות שילובו במדרשת בית הסוהר והורה לשלבו במדרשה. לעניין היציאה לחופשות, בית המשפט קבע כי "שאלת מתן החופשות לעותר תיבחן במעבר זמן על-פי תפקודו והתנהגותו בכלא" וההכרעה בסוגיה זו נדחתה ליום 16.5.2007 (עע"א (מחוזי ת"א-יפו) 3081/06 קהלון נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 28.2.2007)).           ביום 16.5.2007 נדחתה העתירה הראשונה של המבקש בעניין חופשותיו וזאת כיוון שסרב לעריכת אבחון פסיכולוגי ליציאה לחופשה (עע"א (מחוזי ת"א-יפו) 2658/06 קהלון נ' שירות בתי-הסוהר (לא פורסם, 16.5.2007)).

5.        בהמשך הדברים ולאחר שהמבקש הסכים לביצוע האבחון הפסיכולוגי, נערך למבקש ביום 19.7.2009 תהליך הערכה שכלל ראיון קליני לצורך דיון בוועדת אסירי עולם ומבחן אישיות מורחב. בתום תהליך ההערכה הוגשה חוות דעת מקצועית על ידי שני פסיכולוגים מטעם שירות בתי הסוהר ובסיכומה נכתב "[המבקש- מ' נ'] הוא בעל נורמות ואורח חיים אנטי-סוציאלי, בלי תובנה לכך. עלתה באבחון תמונה קלינית המאובחנת בפסיכופתולוגיה רבה, עם חוויה עצמית לא נוחה, תפיסה עוינת כלפי העולם, נרציסיזם, והגנתיות רבה. הפרוגנוזה לשינוי הינה שלילית, וצפויה התנהגות לא מותאמת בסביבה לא מובנת ולא מפוקחת".

6.        בחוות דעת פסיכולוגית פרטית שנערכה למבקש לצורך דיון בוועדת השחרורים, ושניתנה ביום 7.10.2010, נכתב כי "מדובר באדם שעונה לקריטריונים של הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית, וככזה אין זה מפליא כי הוא מעורב מגיל צעיר בפעילות עבריינית אשר התאפיינה בעבירות רכוש, סמים ואלימות". עוד צוין כי "ניתן להסיק כי האסיר חווה את העומס הנפשי באופן פסיכוסומאטי וכן שסיגל לעצמו ברמה האישיותית גישה חשדנית ונעדרת אמון ובטחון באחרים". בחוות הדעת סוכם  "בהתאם לכך, ניתן להניח כי בתנאים מגבילים, דהיינו תחת ליווי, רמת המסוכנות הצפויה ממנו, פוחתת באופן משמעותי ואין כל סיבה למנוע ממנו לצאת לחופשות מהכלא".

7.        ועדת אסירי עולם התכנסה בעניינו של המבקש ביום 28.2.2011 ובפניה הונחו, בין היתר, חוות הדעת של גורמי השטח והטיפול המתייחסת להתנהלותו של המבקש ולמידע מודיעיני בעניינו, חוות הדעת הפסיכולוגית מטעם שירות בתי הסוהר, חוות הדעת הפסיכולוגית הפרטית וטיעוניו של המבקש בכתב. ועדת אסירי העולם החליטה שלא להמליץ על הוצאת המבקש לחופשה. בממצאיה כתבה הועדה:

"מאז הפסקת חופשותיו קיים רצף בהתנהגות שלילית: אי יציאה לחינוך, סירוב לצאת לעבודה, סירוב להיכנס לתאו בעת ספירת אגף, שביתת רעב, תקיפת איש סגל. האסיר נשפט בגין התנהגותו השלילית. האבחון הפסיכולוגי מצביע על רמת מסוכנות גבוהה ולא ממליץ על הוצאתו לחופשות.. נמצא כי גם במבחנים שבוצעו על ידי המומחה הפרטי נמצא שהאסיר עונה לקריטריונים של הפרעת אישיות אנטי סוציאלית. גם המומחה הפרטי, אף שהמליץ לאשר לו חופשה, מתנסח בזהירות רבה ורושם 'ניתן להניח כי בתנאים מגבילים, דהיינו תחת ליווי, רמת המסוכנות הצפויה ממנו פוחתת באופן משמעותי' מעצם הניסוח ניתן להבין כי גם הוא מצא כי קיימת רמת מסוכנות וכי לא ניתן לסמוך על התנהגותו בעת חופשה. לאור האמור לעיל, לא מומלץ הוצאתו לחופשות".

לאור המלצות הועדה החליט נציב בתי הסוהר שלא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשות.

8.        על החלטה זו הגיש המבקש ביום 7.3.2011 עתירה נוספת להחזירו לסבב החופשות (עת"א (מחוזי מרכז) 13010-03-11 קהלון נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 6.4.2011) (להלן: העתירה השלישית)). עתירה זו נדחתה ובית המשפט המחוזי קבע כי אף אם לא יתייחס לדו"ח האבחון הפסיכולוגי, שהוא מלפני כשנתיים, הרי שגם בממצאי חוות הדעת של הפסיכיאטר הפרטי יש כדי להצדיק את החלטת המשיב שלא להחזיר את המבקש, לעת הזו, לסבב חופשות וזאת לאור המסוכנות הנשקפת ממנו.

           על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

הבקשה

9.        המבקש השיג על החלטת בית המשפט קמא, על נימוקיה. ראשית, טען המבקש כי שגה בית המשפט קמא בדחיית העתירה הראשונה על בסיס העובדה שהמבקש סירב לעבור אבחון פסיכולוגי לצורך הוצאתו לחופשה. אליבא המבקש, מכיוון שלא עברה תקופת הזמן המינימאלית של שישה חודשים מהיום שבו הוצא מסבב החופשות ועד היום שבו נדונה עתירתו, לא היה מקום לתחולת סעיף 7 לפקודת הנציבות מספר 04.40.00 (להלן: פקודת הנציבות) בעניינו. סעיף 7 לפקודה קובע כי רק אסיר שהופסקו חופשותיו לתקופה של למעלה משישה חודשים, דינו כמי שיוצא לחופשה ראשונה שלצורך אישורה יש להתבסס על חוות דעת חיובית ודו"ח הערכת מסוכנות של האסיר. לטענתו, משטרם חלפו שישה חודשים מיום הוצאתו מסבב החופשות, לא היה צורך בביצוע אבחון פסיכולוגי חדש בעניינו. אבהיר כבר כאן כי על דחיית העתירה הראשונה לא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור. שנית, קובל המבקש כנגד החלטת ועדת אסירי עולם. לטענתו, הועדה אשר קבעה את "מעורבותו השלילית" בין כתלי הכלא הסתמכה על מידע שהיה בחלקו שגוי מבחינה עובדתית, דבר שהוביל להמלצותיה המוטות ולפסיקה השגויה של בית המשפט המחוזי. המידע העובדתי השגוי, לטענת המבקש, כלל בין היתר דיווח כוזב על העמדתו לדין בגין חשד להצתת מזרון בתא. לטענת המבקש, הוא מעולם לא עמד בפני דין משמעתי בעניין הצתת מזרון בתאו, מה שארע הוא שבתאו קרתה שריפה שממנה אף נפגע ואושפז. עוד טוען המבקש כי בכל הנוגע לתקיפת איש הסגל, הרי שהחקירה בעניין זה הסתיימה והתיק נסגר זמן רב בטרם התכנסות ועדת אסירי העולם. על כן לא ברור, לטענת המבקש, מדוע עניין זה הוכלל בפירוט ההתנהגות השלילית של המבקש. שלישית, טוען המבקש כי לא ראוי להסתמך על דו"ח אבחון פסיכולוגי שנכתב זמן רב כל כך לפני שהוא הובא בפני הועדה לאסירים ובפני בית המשפט. לסיום טען המבקש כי זכות הטיעון שלו בפני ועדת אסירי עולם נפגעה, וזאת משום שהוא לא זומן לשמוע את הטענות המועלות כנגדו בוועדה ולא הייתה לו הזדמנות ראויה להגיב לטענות אלה.

10.      המשיב בתשובתו טען כי דין הבקשה להידחות מפני שהיא אינה מעלה שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות ערעור. לגוף הטענות טען המשיב כי לאסיר אין זכות קנויה לצאת לחופשות. מדובר בזכות שבשיקול דעת אם להעניק חופשה אם לאו. בהחלטה אם להעניק חופשה לאסיר, יש לערוך איזון בין רצונו של האסיר לצאת לחופשה לבין אינטרסים אחרים. המשיב מוסיף כי ועדת אסירי עולם החליטה, לאחר שקילת מכלול השיקולים ותוך התבססות על התנהגותו השלילית החוזרת ונשנית, על האבחון הפסיכולוגי שנערך למבקש, המצביע על מסוכנות גבוהה מצדו, ועל חוות דעת גורמי השטח והטיפול בעניינו של המבקש, שלא לאשר את חזרתו של המבקש לסבב חופשות. עוד הוסיף המשיב כי חוות הדעת הפסיכולוגית תקפה למשך שלוש שנים באין שינוי נסיבות קיצוני, ועל כן אין פגם בכך שהועדה הסתמכה עליה. לסיום טען המשיב כי זכות הטיעון של המבקש לא נפגעה וזאת מאחר שבפני הועדה הובאו טיעוניו של המבקש בכתב.

דיון והכרעה

11.      דין בקשת רשות הערעור להידחות.

12.      בטיעוניו משיג המבקש על ההחלטה בעתירה הראשונה בנוגע להוצאתו מסבב החופשות. עתירה זו נדחתה עוד ביום 16.5.2007 משום שמבקש סרב לעבור אבחון פסיכולוגי. לטענתו, אין תחולה לסעיף 7 לפקודת הנציבות בעניינו והוא לא היה מחויב בעריכת אבחון פסיכיאטרי לצורך אישור חופשתו. המבקש טען כי במועד הדיון בעתירה טרם חלפו שישה חודשים מיום הפסקת חופשותיו ועל לא חל עליו דין של אסיר היוצא לחופשה ראשונה. כאמור המבקש לא הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה, מכל מקום ההחלטה האמורה איננה רלוונטית עוד וזאת משום שהמבקש כבר הסכים לביצוע אבחון פסיכיאטרי בעניינו ואף הזמין חוות דעת פרטית לצורך דיון בוועדת השחרורים. לאור זאת, ומשהוגשו חוות הדעת והאבחונים, אין עוד הצדקה לטעון עתה כנגד החלטה זו. בנוסף, גם לגוף הדברים דין טענה זו להידחות. הוראות סעיף 7 לפקודת הנציבות הן הוראות כלליות ונוגעות לכלל האסירים אשר הופסקו חופשותיהם לתקופה של למעלה משישה חודשים. עם זאת, בפקודה קיימות הוראות ספציפיות בנוגע לסוגי אסירים שונים, ביניהם אסירי עולם שעונשם קצוב, הקובעות את פרוצדורת אישורי החופשה שלהם. סעיף 2 לפקודה קובע: